הקדמה:
פעמים רבות אחרי שהייתי עושה שידוך (התאמה בין שני אנשים המחליטים להתחתן), הייתי יושבת במטבחה של אמא שלי ומספרת להורים שלי או לאחת מאחיותיי, או לכל מי שהזדמן לסביבה, איך השידוך התהווה וקרם עור וגידים. הייתי מתחילה מהתחלה, ובונה את הסיפור לקרשנדו עד הסוף המותח. אני אומרת מותח, כי חלק מהשידוכים האלו היו בגדר 'ספק ספיקא' עד שסוף סוף שברו את הצלחת.
בסוף הסיפור שלי הייתי מניחה את כוס הקפה שלי, וכולנו היינו פשוט צוחקים או בוכים. לכל שידוך יש את הטעם המיוחד שלו, והאמינו לי, לכל שידוך המתהווה, יש סיפור מאחוריו.
כשאמי הייתה מניחה את כוס הקפה שלה היא תמיד הייתה מטעימה: 'יהודית! את חייבת לכתוב את זה! את יכולה לכתוב ספר!'
ובכן, אחרי הרבה התחלות והפסקות, ועוד יותר עידוד מבני ובנות משפחה וחברות, סוף סוף יש לי את הכל על הנייר. האם אני מרוצה עם התוצאה? זה בשבילך לקרוא ולהחליט. כל מה שאני יכולה לומר הוא להודות מקרב לב לכל אחד ואחת שנתנו לי את התמיכה שהייתי זקוקה לה, או לכל אילו שדחפו אותי בדחיפה חזקה: 'פשוט תעשי את זה!'
פרק א'
למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים ששידוך הוא 'באשערט'?
חשבת פעם להציע שידוך? פגשתם פעם אדם חדש, והרגשתם שהאדם הזה הוא בדיוק מתאים עבור מישהו שאת מכירה? ברור שזה קרה לך. אחד המאפיינים הטבעיים ביותר של בן או בת אנוש הוא לנסות ולסדר מישהו עם בן או בת זוג! בין אם את רווקה או נשואה, צעירה או מבוגרת, תמיד יהיה מישהו שאת מכירה הזקוקה לשידוך.
זאת עובדה. ולא משנה אם אתה האדם הכי נחמד, או האדם האנוכי ביותר בסביבה, יבוא יום, מתישהו, שתפגשי מישהו או מישהי שיהיה לך עבורם את השידוך הפשוט מושלם.
לכל אדם יש את הבאשערט שלו. זאת אומרת שלכל אדם יש מישהו שמחכה בשבילו, שהוא רק בשבילו. חכמי ישראל אומרים שארבעים ימים לפני יצירת הוולד, אלוקים משדך את האדם ההוא עם המישהי שלו. חכמינו אומרים גם כן שאחרי שסיים עם בריאת העולם, במה אלוקים עוסק? – הוא עוסק באופן תמידי בלזווג זיווגים, כן, שן בשמי עליון. חכמינו גם אומרים שמציאת שידוך הוא קשה כמו קריעת ים סוף.
שלושת המאמרים הללו הם מאוד בסיסיים ומאוד יסודיים. אני לא חושבת שאי פעם הייתי במסיבת אירוסין בה לא היה מישהו שציטט לפחות אחד מהם אמרות שציטטתי למעלה.
באשערט' הוא לא רק מילה ביידיש. זה גם מושג, ולכן קשה מאוד להגדיר אותו. האם את מכירה את המילה 'חוצפה'? האם אנחנו עושים לה צדק כי שאנחנו אומרים שמשמעותה באנגלית הוא nerve? או כמו שהאנגלים אומרים, cheek? אותו הדבר נכון לגבי המילה באשערט'. גורל? ייעוד? ובכן, כן, הכל הוא גורל. ייעוד? זו נקודה פילוסופית עמוקה שהמלומדים מתעסקים בה מאז ראשית תולדות החוכמה.
אנשים נוטים לומר, 'איזה צירוף מקרים! במקרה ירדתי בתחנה הלא נכונה, ופגשתי מישהי שלא ראיתי אותה במשך עשרים שנה. לא יאומן!' ובכן, אנחנו, שיש לנו אמונה בבורא עולם, יודעים שאין דבר מקרי. לכל דבר ולכל מקרה יש סיבה ומסובב. כל דבר שקורה הוא באשערט, ואין מקום בו אנו רואים את זה בצורה חיה ומאירה יותר מבתחום השדכנות.
לשם מטרתינו כאן, אני אסביר את המושג 'באשערט' בצורה הזו: כששני אנשים נפגשים וזה מתחיל להיות רציני, ועולות כל מיני בעיות והתתלבטויות – אם זה אמור להיות — זה יהיה, ולא משנה מה – –! זאת אומרת, שהשידוך הכי הזוי עומד לקרות, או שהדברים המטורפים ביותר קרו, והם בכל זאת מתארסים; גם אם כולם ישאלו 'איך קרה ששני הפכים כאלו התחתנו?'
כמובן שכולנו יודעים את התשובה. אלו דברים שמובילים אותך לאמונה שלמה, מכל הלב. האדם שירד בתחנת האוטובוס הלא נכונה, הסטודנט שנתקל במורה שלו אחרי שנים רבות, בעל החנות שיש לו אחיין שבדיוק מגיע לישראל בחודש הבא – לכולם יש דבר אחד המשותף לעוד רבים וטובים כמותם. הבאשערט שלהם מחכה, ובקרוב, כל אחד מהם הולך לפגוש את הבאשערט המיועד לו עוד מימי קדם. זה קורה עם קצת עזרה משליח אישי, שמסובב הסיבות שם אותו בדיוק במקום הנכון והמתאים למטרה הספציפית הזו. הם הולכים להפוך להיות חלק מסערה פנימית מושלמת, של אמירת ה'כן!' לאדם הנכון, האחד והיחיד או האחת והיחידה שלהם.
כשאני הייתי מברכת על המוגמר על שידוך שעשיתי, והמשפחות היו נפגשות ל'וורט', הייתי מדמיינת את החצוצרות המריעים ואת המוזיקה עולה אל שמי-רום. תחושת ההישגיות הייתה נפלאה. אבל בראש ובראשונה תמיד הייתה המחשבה השלטת: השידוך הזה היה כל כך באשערט.
ועכשיו, ברור לי שלכל אחת ואחת מכן, הקוראים את הפרק הזה, את המשפט הזה בדיוק, יש סיפור 'באשערט' משלו לספר. יתכן שבוער לכם לספר על איך שאתם פגשתם את בן או בת הזוג שלכם, או איך שאתם עשיתם שידוך מדהים. אבל עכשיו זה תורי. אני מתחילה את פרק ב' עם מעשה בשידוך.
–מעשה בשידוך 1-
יוסף שטרן, בחור בן 30, חוזר תשובה ובוגר אוניברסיטה עם תואר ב-ביו הנדסה מניו יורק, הגיע לישראל לראשונה כאשר היה בן 25. הוא אחד מהחבר'ה האלו המגיעים ישראל לטיול מולדת, מתאהבים בארץ ותושביה, ומחליטים שאינם מוכנים עוד לגור בשום מקום אחר בעולם. הוא מרגיש טוב ומסופק בארץ הזו, ומרגיש שהוא בהחלט מסוגל לתרום לארץ ולבנות לעצמו חיים כאן. הוא מבקר בכל אתרי התיירות, מבקר חברים ותיקים שלא נפגש עמם כבר שנים רבות, ובסוף נרשם לישיבה כדי להתחבר שוב לשורשיו וללמוד במשך כל היום.
בהגיעו לגיל שלשים ואחת, הוא מרגיש שהוא מוכן להתמסד – זאת אומרת, להתחתן ולהקים משפחה משלו. הוא פגש כבר נשים צעירות רבות, אבל עדיין לא את האחת והיחידה. כל חבריו ניסו כבר 'לסדר' אותו, וגם הרבנים שלו ניסו את כחם. למעשה, בכל מקום שהוא מגיע, אנשים מנסים להפגיש את הרווק הצעיר והראוי הזה עם בת זוג מתאימה.
כעת הוא זוכה לייעוץ שלא-ברצונו מצד עוברי אורח בעלי כוונות טובות: 'יוסף, הגיע הזמן. אתה חייב להיכנס כבר לעולמם של השדכנים. אל תפחד. תתקשר, תקבע פגישות. התלבש יפה, דבר יפה, ותביע בצורה ברורה בדיוק את מה שאתה מחפש. אף אחד אינו יכול לנחש את מה שבראש שלך או לקרוא את מחשבותיך. ומעל הכל – לך עם גישה טובה ותביע הערכה.'
יוסף הוא כולו אוזניים. הוא מקבל את עצתם של כל אלו. הוא מתקשר לכמה שדכנים וקובע פגישות. הוא מגיע בזמן, הוא מדבר יפה, והוא מתאמץ בכל כוחו להסביר את מה הוא מחפש. ישנם שדכנים המדברים איתו ממש בקצרה. חלקם אפילו לא טורחים להקשיב לו, ובמקום זאת מספרים לו את מה שהוא באמת מחפש, ואיזה סוג בחורה הוא צריך. לעומתם, חלק מהשדכנים מאוד נחמדים אליו, ומשקיעים זמן רב בכדי להכיר אותו באמת, מה הם רעיונותיו ומה הן התכונות אותן הוא שואף למצוא בשותפה לחיים.
מה שקורה למעשה הוא ככה:
ישנם שדכנים שאינם מתקשרים אליו כלל, כי אין באמתחתם אף אחת המתאימה לו.
שדכן אחד מסדר לו פגישה עם בחורה שהיא בדיוק ההפך מהסוג שהוא מחפש.
שני שדכנים מפגישים אותו עם בחורות מאוד נחמדות ובהחלט 'בתמונה,' אבל זה פשוט לא הולך.
יוסף מקבל את הכל בלי להיפגע, הוא ממשיך להתקשר לשדכנים שונים, והוא ממשיך להיפגש. לפעמים הוא מרגיש מתוסכל. מה בן אדם יכול לעשות? אין ברירה אלא להמשיך קדימה ולנסות לעשות את מה שנכון.
אוקיי – עכשיו הוא מגיע אליי. חבר הציע לו להתקשר אליי, אז הוא אוזר אומץ ומתקשר לקבוע פגישת היכרות. לא הייתי כל כך בטוחה שאצליח לעזור לו. מעבר לכל שאר ההיסטסים שלי, הוא תכנן להגיע מבני ברק. היה לי מאוד לא נעים שאדם יגיע אליי מרחוק רק בכדי להתאכזב שוב ולצאת שוב עם ידיים ריקות. מצד שני, היה לי לא נעים להשיב לו בשלילה, כי למעשה – אף פעם לא יודעים מה יצא בסוף.
הוא הגיע אליי ביום חם במיוחד, והוא ממש שפע זיעה. לא נעים! הכנתי לו כוס גדולה של שתייה קרה עם קרח, והתיישבנו לדבר. הוא התחיל לדבר, הוא ככל שהתקדם בתיאור של עצמו, של שאיפותיו, ושל בת הזוג האידיאלי שהוא מחפש, ליבי שקע עוד ועוד. ידעתי שאין לי אף אחת להציע לבחור הזה. התחלתי לגמגם ולדבר על הא ועל דא. אמרתי לו שאני צריכה להקדיש עוד מחשבה למקרה שלו, ושייתכן שיש לי כמה רעיונות, אבל אני חייבת לדבר אל הבחורות לפני הכל. 'אתקשר אליך בהמשך השבוע,' אמרתי לו, כשאני יודעת שאני סתם דוחה את הקץ הלא-נעים.
ראיתי לפי המבט על פניו שהוא היה מאוכזב במיוחד. 'גברת אביר, הגעתי כל הדרך מבני ברק באוטובוס. הייתי כל כך בטוח שתצליחי לעזור לי…" הקול שלו השתתק.
הרגשתי רע מאוד. הוא היה נראה כל כך מאוכזב ועצוב, כאילו הוציאו לו את כל האוויר מהבלון. מסתבר שהוא בנה עליי תקוות רבות, ובמקרה הזה, ממש לא עזרתי לו בהרבה. ככה זה בעסקי שידוכים. לפעמים מצליחים לעזור לאדם במקום, ולפעמים זה אורך זמן רב מאוד אפילו כדי לסדר פגישה סבירה לאותו אדם.
לא שמעתי מיוסף במשך כמה ימים. אימצתי את מוחי לילה ויום כדי למצוא מישהי בשבילו, אבל לא הצלחתי להעלות אפילו בדל רעיון של בחורה מתאימה אחת בשבילו. ואז יום חמישי הגיע, והטלפון צלצל. זה היה יוסף, והוא היה נשמע מאוד שמח. אני הולכת לספר לכם למה, וכאן אני מתחילה להסביר למה כוונתי כאשר אני אומרת שדבר הוא 'באשערט.'
'את רואה,' יוסף הסביר לי, 'הייתי כל כך מאוכזב כאשר עזבתי את הבית שלך. היתה לי מעין פנטזיה שעל המקום תסדרי לי פגישה עם אשת חלומותיי. לא נעים לי להודות בכך,' הוא צחק, 'אבל אפילו כעסתי קצת, כאילו שבזבזתי את זמני על לא כלום. אבל אז' – והנה מגיע הקטע המדהים – 'אני עולה על האוטובוס מרמות לבני ברק ומתיישב ליד גבר מזוקן.'
'הוא הסתכל עליי. אני הסתכלתי עליו. ואז שנינו קראנו בו-זמנית: 'הרב וולף?' 'יוסף שטרן?' נעמדנו והתחבקנו. מדובר ברב שלי, שלימד אותי לפני שש שנים בארצות הברית, שעשה עליה וכעת גר כאן בירושלים ומלמד כאן בישיבה. כמובן שהתחלנו לדבר ולהשלים אחד לשני את קורות חיינו במהלך השנים האחרונות.'
'הוא שאל אותי מה אני עושה ברמות. סיפרתי לו שבאתי אלייך לשמוע על הצעות שידוך, אבל שאני חוזר ללא פגישה וללא שידוך. הרב וולף שתק ושקע במחשבות במשך כמה דקות. 'אתה יודע,' הוא אמר לי, 'יש לי שידוך בשבילך! יש לי אחיינית שהגיעה לביקור מארצות הברית, ועכשיו, אחרי שפגשתי אותך ודיברתי איתך, נראה לי שיש התאמה טובה בינך ובינה. תמסור לי את מספר הטלפון שלך, ואחרי שאדבר עם אישתי ואיתה, אני אחזור אליך.'
'ובכן, גברת אביר, פגשתי אותה אתמול בלילה ואני ממש מחבב אותה… אנחנו יוצאים לפגישה נוספת בשבוע הבא.'
כמובן שאני, גברת אביר, ידעתי מיד. עוד לפני שהוא סיים את הסיפור, ידעתי שהרב שלו ינסה לסדר לו שידוך. אתם מבינים, קוראים יקרים, אין מה לעשות בעניין. כולנו שדכנים בפוטנציאל, שרק מחכים שתינתן לנו ההזדמנות המתאימה.
הזוג המדובר התחתן, בשעה טובה. הם שמחים מאוד ביחד, תודה לה'. הוא הגיע אליי בגלל שהוא היה צריך לפגוש את הרב שלו באוטובוס של רמות, בדיוק באותה שעה ובאותו יום. לא מדובר בצירוף מקרים. זה פשוט היה באשערט. ואם אינכם מאמינים לי – רק תשאלו את יוסף שטרן.
פרק שלישי:
אז את/ה רוצה לעשות שידוך.
ישנם צעדים שצריכים לעקוב אחריהם ולפעול לפיהם כשאת רוצה לעשות שידוך. קודם כל, אנו צריכים להבדיל בין שני הקשרים שונים מאד של הביטוי 'לעשות שידוך.' המשמעות הראשונה של 'לעשות שידוך' הוא פשוט להכיר בין שני אנשים, או לגרום לכך שהם יפגשו. לזה אנחנו קוראים 'להציע שידוך', או בשפת השדכניות ל'רד' שידוך, זאת אומרת לדבר על השידוך. לדוגמה- 'אני עומדת להציע שידוך לחני,' או 'אני מציעה שידוך בין חני ומשה.'
ההקשר השני של 'לעשות שידוך' הוא לסגור את השידוך -להביא לכך שהזוג מתארס בפועל, כמו במשפט 'נחשו מה! עשיתי שידוך השבוע. אני כל כך מתרגשת. זה השידוך הראשון שעשיתי אי-פעם!' זאת אומרת שהזוג התארס באופן רשמי.
ועכשיו, תעקבו אחרי בנקודה הזו ותבינו. לדוגמה, 'אני הצעתי מאה שידוכים אבל רק עשיתי שתיים.' זה לא נכון לגבי, הסופרת, כי אני הצעתי יותר שידוכים ממה שאני מוסגלת לספור, אבל עשיתי ארבעים שידוכים. עכשיו, אחרי שהבהרנו נקודה זו, נתקדם ונדבר על האומנות של הצעת שידוך ושל עשיית שידוך. נעשה כן צעד אחר צעד.
צעד ראשון: אני חייבת להדגיש זאת: אף פעם אל תפחדי לנסות. אף פעם, אפילו לרגע אחד, אל תחשבי 'מי אני לעשות שידוך.' כמו כן, אל תחשבי ש'עדיף לי לא להתחיל עם הבן אדם הזה. היא רק תכעס עליי ולא תדבר איתי שוב אם השידוך לא מסתדר.' אמנם חשוב שתחשבי לפני שאת פועלת, אבל עם זאת – אל תחשבי זמן רב מידי ואל תעמיקי יותר מידי. אם תעשי כן, אין ספק שתשכנעי את עצמך שלא לעשות כלום. אז לסכם את הצעד הראשון, אני חוזרת: אל תפחדי ואל תחשבי יותר מדי.
צד שני: היי ריאלית. אמנם יש פעמים רבות שהפכים נמשכים זה לזו, אבל יקח לך זמן רב להבין מי זה מתאים ומתי לא כאשר את מנסה לעשות שידוך מסוג זה, אם את רוצה לעשות כן בלי לאבד ידידות שחשובה לך. בדרך כלל, הזוגות שאת מתכוונת להכיר ביניהם יהיו בעלי רקע דומה. זה אינו בהכרח אומר ששניהם יגיעו עם אותן מטרות בחיים. אם מדובר בטיפוס אקדמי, מירב הסיכויים שהוא או היא ירצו מישהו שלמד במכללה או באוניברסיטה. בדרך כלל, בחורה שרכשה מקצוע ובעלת קריירה לא תהיה מעוניינת לפגוש בחור ישיבה המעוניין רק ללמוד בכולל. כמו כן, בחורה שלמדה ב'בית יעקב' בדרך כלל תדגיש שהיא מעוניינת בבחור שישב וילמד בכולל. היא לא תחלום להיפגש עם מישהו שלומד לקראת תואר שני בסטטיסטיקה. זה לא טוב, וזה גם לא רע – אלו הם החיים. אם את מרגישה מוכנה להציע שידוך, אנא, תחשבי קצת לפני שתתחילי. ועכשיו את מוכנה לצעד שלוש.
צעד שלוש: היא בטוחה. כך את הולכת להציע השידוך: את תפגשי את הבן אדם או תתקשרי אליו, ותאמרי 'יש לי שידוך טוב מאוד בשבילך.' אם הבן אדם מעוניין ופנוי, הוא יבקש פרטים. היי מוכנה! חשוב שיהיה לך את השם, הכתובת, ומספר טלפון זמינים ומוכנים. צייני פרטים על המשפחה – מה עושים ההורים? כמה אחיות ואחים ישנם, ומה כל אחד מהם עושה? אם את מכירה את הצד השני היטב, ואני מתכוונת ממש ממש היטב, את תצליחי לענות על כל השאלות על המקום. אם את בקושי מכירה את הצד השני, תאמרי את האמת. שאלי את בן או בת שיחך בדיוק מה הוא רוצה לדעת ולברר. תכתבי את כל הפרטים, ותבררי את כל התשובות. תעשי את זה מהר ככל האפשר. אז תחזרי לצד הראשון, ותתנהגי בנונשלונטיות, כאילו שאת לא לוחצת עליו לספק לך תשובה על המקום. תציעי לו שייקח את הזמן שלו ויברר פרטים על המדוברת. העמידי פנים כאילו שאת לא לחוצה כלל. אבל כמובן שאת כן לחוצה. תביני, ברגע שעולה הרעיון בדעתך ששני האנשים האלו צריכים להיפגש – אני מבטיחה שתרצי שהם יפגשו במהירות האפשרית. לכן צעד זה הוא חשוב במיוחד. אם את משרה ביטחון, ומראה לשני הצדדים שאת מאוד בטוחה בעצמך, הם יגיבו עם יותר עניין – וזה מביא אותנו לצעד מספר ארבע.
צעד רביעי: הביעי עניין, והתלהבי.
שקלתי לקבוע שאלו שני צעדים נפרדים, אבל החלטתי שלא לעשות כן – כי הם ודאי שזורים אחד בתוך השני. מהרגע הראשון שאת מתחילה להציע שידוך, את מעורבת. הכניסי לראש שלך שזה דורש עבודה מעשית, מחשבה, ורגש. תנסי להתנתק קצת מבחינה רגשית, לפחות על ההתחלה, למקרה שתתקיים פגישה אחת בלבד. כך לא תרגישי כל כך גרוע, ויישאר לך את האנרגיה לנסות שוב. בקיצור, זה טוב שתתלהבי בהתחלה, אבל רק במידה. יכול להיות שאת חושבת שזה שידוך המאה, ולפעמים זה באמת כך. אבל לא תמיד זה יסתדר כך.
אז סוף סוף הצלחת להביא את השניים להיפגש. אם הם נפגשים בערב, עשית את הדבר הנכון – אבל את גם תרגישי חרטה. יעלו לך מלשבות כגון 'למה עשיתי את זה? מחר, אחד מהם – או שניהם – יהרגו אותי. או אפילו יותר גרוע – אחד מהם ירצה להמשיך והשני לא. איך אני אגלה לה שהוא לא רוצה להמשיך?' יכול להיות שתתעוררי באמצע הלילה בהזעות. 'איך זה הלך ביניהם?' אם את נשואה, תחשבי כמה שאת מבורכת שאת עצמך סיימת עם עסקי השידוכים האילו. אני מכירה שדכנית אחת שהיא כל כך מתעניינת, וכל כך לחוצה, שהיא כמעט מכריחה את הזוג להבטיח לה שהם התקשרו אליה אחרי הפגישה – אפילו אם מדובר בשעות שאחרי חצות הלילה. היא לא סובלת את הלחץ שבחוסר הידיעה, האם השידוך ימשיך או לא.
כעת יש לנו ארבעה צעדים בסיסיים שיככונו אותנו איך להתחיל שידוך. תעקבי אחריהם בדיוק, ואם הפגישה הראשונה הולכת טוב – זה הזמן להתקדם לצעד מספר חמש.
אני עכשיו מפסיקה למספר את הצעדים, ואני תכף אסביר למה. אלו השלבים הראשונים של הצעת שידוך. יש עוד הרבה שיגיעו בהמשך. יש את הדרכים להמשיך אחרי הפגישה הראשונה – מה לעשות, מה לומר, מה לא נאמר, איך להיות כנה, ואיך לעשות את הדבר הנכון. אני לא רוצה לבלבל אותך, אז אני רושמת שוב בצורה מסכמת את ארבעת הצעדים הראשונים:
צעד ראשון: אל תפחדי.
צעד שני: היי ריאליסטית.
צעד שלישי: היי בטוחה בעצמך.
צעד רביעי: היי מתעניינת ומתלהבת.
ובכן. מכיוון שהייתם כל כך סבלניים איתי, אני אסיים פרק זה בסיפור על שידוך. אם קראתם בתשומת לב עד כה, אתם תשימו לב שמדובר בסיפור בשידוך מספר שתיים. נכנה אותו 'סיפורו של מר דמפלר.'
מר דמפלר הגיע בדיוק בזמן. קבענו פגישה לשעה 8:00 בדיוק, ובדיוק בשעה שמונה-אפס-אפס הוא הופיע. בדיוק כמו שמשתמע משמו באנגלית, הוא היה אדם קומפקטי ואופנתי, לבוש בצורה מסודרת להפליא, שחייך בנימוס כשנכנסתי לסלון והצעתי לו כוס שתייה קרה. 'לא, תודה רבה' הוא סרב בנימוס. הוא עשה רושם של אדם נחמד, והיה בעל חיוך מתוק. מסתבר שהוא בתחילת שנות החמישים של חייו, חשבתי לעצמי. דיברנו במשך זמן מה על הא ועל דא. השאלה הראשונה שאני רגילה לשאול את כל מי שמגיע לביתי היא 'האם היה לך קשה למצוא את הבית?' כיוון שלא כל כך קל למצוא כתובת בשכונת רמות הירושלמית בה אני גרה, התשובה לשאלה בדרך כלל אורכת כחמש דקות, וזה עוזר לשבור את הקרח.
וכך זה היה עם מר דמפלר. התברר לי שהוא אלמן זה ארבע שנים, ושהוא לשלושה ילדים שכבר התחתנו בעצמם. הוא דיבר בתורה נוגה על אשתו, שהיתה חולה במשך זמן קצר בלבד לפני פטירתה. שמעתי ממנו שהם חלקו יחד חיים מאושרים, אבל כעת, אחרי ארבע שנות אלמנות, הוא הרגיש מוכן לפרק ב'. הוא סיפר לי שהוא ישמח למצוא מישהי חדשה בחיים שלו. הוא סיפר שהוא לומד תורה במשך חצי יום בישיבה ידועה, ושהוא מתקן שעוני יוקרה במחצית השניה של היום. הוא התפרנס היטב, והיתה לו בבעלותו דירה יפה במרכז שכונת גאולה בירושלים.
הוא עשה עלי רושם של אדם מאוד סימפטי, ולא הופתעתי כשהוא ציין שאנשים רבים נהגו לשתף אותו ולספר לו עלצרות שלהם. הוא הודה שהוא יכול היה בקלות להיות פסיכולוג.
הוא אמר לי שהוא היה רוצה לפגוש מישהי שהייתה נשואה בעבר, בין אם יש לה ילדים ובין בלי. סיפרתי לו על כמה הצעות האפשריות, והוא הסכים להיפגש איתן.
בשלב זה נכנסתי לחדר השני וחזרתי עם שקית ניילון גדולה. בתוכה שכנו כל הרשימות שלי, הקבצים, הניירות, הכרטיסים והמחברות המלאות בפרטים של כל מי שאני פגשתי. תמיד הייתי מתנסה בשיטות תיוק שונות, והייתי מעתיקה שוב ושוב ממחברת אחת למשנהו. אבל תמיד היו לי ניירות ורשימות תלויים ודבוקים שם. לפעמים, כשמישהו היה מתקשר אליי ולא הייתי מצליחה למצוא דפדפת בקרבת מקום, הייתי כותבת את הפרטים על קופסה ריקה של שקיות תה או של נירות. גם את אלו הייתי מכניסה לתוך השקית הגדולה, והייתי מבטיחה לעצמי בשקט לתייק את הכל בצורה מסודרת – אבל איכשהו, אף פעם לא הספקתי לעשות כן.
בכל מקרה, הוצאתי את השקית ורוקנתי את כל תוכנה על שולחן הקפה שבסלון. התחלתי לחפש מספר טלפון מסוים של אישה כלשהי שנראתה לי מתאימה. העםתי מבט חטף לכיוונו של מר דמפלר, והופתעתי לראות מבט של אימה על פניו.
לא יכולתי לדמיין מה אמרתי או עשיתי כדי לזכות במבט שכזה. הוא נעמד והזדקף לכל גובהו, והטעים: 'גברת אביר! איך את יכולה לצפות שתצליחי לעשות שידוכים, כשאת כל כך לא מסודרת? ובכלל, איפה חוש הסדר שלך?'
אני דווקא עקרת בית מאוד מסודרת, וקלטתי שניהול בית ועשיית שידוכים הם שני דברים נפרדים ושונים. בינתיים, פיסות קטנות של נייר המשיכו לעשות דרכו אל הרצפה. הסתכלתי לו ישר בעיניים ואמרתי:
'מר דמפלר, למרות מה שאתה רואה, אני עשיתי הרבה שידוכים בדרך הזו. והנה מצאתי את מספר הטלפון של האישה שאני רוצה שתיפגש עימה.'
הוצאתי מחברת ורשמתי את הפרטים שלו בתוכה. סיכמנו שאנחנו נעמוד בקשר, והוא מיהר לצאת, כאשר הוא ממלמל משהו לעצמו.
והתוצאה של הפגישה הזו? מר דמפלר פגש את הגברת המדוברת, ובעזרת השם, הם נשואים באושר.
לצטט את מר דמפלר: 'אני רואה שלפעמים, דווקא מתוך הכאוס מגיע הסדר.'
ולכן עצתי אליכם, קוראים יקרים, הוא כזה: את לא צריכה להיות סופר מאורגנת כדי לעשות שידוך, אבל את כן חייבת לקבל כל הערה עם גרגיר מלח ועם חיוך.