מי האדם שמולי?
איך בוחנים אישיות בפגישות שידוכים?
פגישת שידוך היא לא ראיון עבודה, אבל היא גם לא מפגש חברתי רגיל.
זהו רגע נדיר שבו שני אנשים מנסים, תוך זמן קצר, להבין מהו העולם הפנימי של השני: איך הוא חושב, מה מניע אותו, כמה הוא קשוב, מה באמת חשוב לו.
כדי לקלוט את הדברים האלה צריך רגישות, תשומת לב ובעיקר הבנה מה באמת מחפשים.
אני בדעה של פחות בירורים לפני הפגישות ופקיחת עיניים תוך כדי הפגישות.
כדאי להתמקד במה שמסתתר מתחת לפני השטח: הדיבור, התגובות, האופן שבו הוא מחזיק דעה, ההתייחסות לרגשות של האחר. כל אלה יחד יוצרים תמונה רחבה על האישיות.
אז איך עושים את זה בפועל?
להשמיע דעה ולראות איך היא מתקבלת:
אחת הדרכים הפשוטות, אבל האלגנטיות לבחון את האישיות של האדם שמולכם היא לבדוק איך הוא מתייחס לדעה שאינה שלו.
נסו לומר משפט שמנוגד במעט למה שהוא טען. לא בצורה תוקפנית, אלא בטון רגוע. למשל: אני לא בטוחה שאני מסכימה לרעיון הזה… אולי יש אנשים שחושבים אחרת?
במקרה כזה, שימו לב למה שקורה:
- האם הוא מבטל את דבריכם מיד, בלי לשקול?
- האם הוא מתעקש באופן נוקשה, כאילו שמערערים עליו אישית?
- או שהוא דווקא מתעכב רגע, שואל, שוקל, מנסה להבין מה הכוונה?
כשאדם מגיב ברגישות לדעה אחרת, זה סימן למידות טובות. זה סימן ל פתיחות, ענווה, יכולת לקבל מורכבות.
אם הפוקוס שלכם הוא באמת על המידות ועל האישיות ולא סתם על הניראות של הבחור/ה, כבר בשיחה הראשונה אפשר להרגיש היטב את העולם הפנימי של האחר.
המילים מספרות על הבן אדם
יש משפט ידוע בפסיכולוגיה חברתית שמשמעותו היא שגוף האדם יכול לשקר, אבל הנוסח המילולי שלו הרבה פחות.
שימו לב למילים שאדם מולכם משתמש בו באופן טבעי:
"אני". אמת או אגוצנטריות?
כשאדם מספר סיפור ומשתמש ב"אני" באופן טבעי, זה בדרך כלל סימן לכך שהוא מדבר אמת.
אבל כשה"אני" מופיע בכל משפט והוא כל הזמן אומר אני: אני "חושב", "אני עשיתי", "אני החלטתי",
ייתכן שזה מעיד על אדם שמרכז העולם אצלו, שקשה לו לראות אחרים.
אל תמהרו להסיק מסקנות מיד! אתם (וגם אני לא) פסיכולוגים שיכולים לאבחן. אבל כדאי לכם לבדוק דברים לעומק ולהקשיב לתחושת הלב.
"אנחנו" – סימן לשייכות
לעומת זאת, מי שמרבה להשתמש ב"אנחנו", בדרך כלל משדר חיבור: משפחתי, חברתי, קהילתי.
זה אדם שרואה את עצמו כחלק ממשהו רחב יותר לא יחידה בודדת.
זמן עבר מול זמן עתיד
אנשים בוגרים ובשלים נוטים לדבר יותר בלשון עבר: מה חוו, מה למדו, מה עיצב אותם.
החיוך – הקמטים מספרים הכול
יש חיוך שממלא את הפנים, ויש חיוך שמסתפק בשפתיים.
כשאדם באמת שמח העיניים שלו מחייכות יחד איתו. מופיעים קמטוטים קטנים ליד העיניים, סביב השפתיים, מתרחשת פתיחה טבעית של הפנים.
חיוך מאולץ נראה אחרת: השפתיים נמתחות, אבל העיניים נשארות כבויות.
וכשמרגישים רגש אמיתי כמו התרגשות, הערכה או התפעלות אפשר לראות לעיתים נגיעה של לחלוחית בעיניים, נשימה עמוקה יותר, אפילו בליעת רוק קטנה. אלו סימנים עדינים לאמת פנימית.
אם רוב הסימנים האלה חסרים, ייתכן שהרגש שהאדם מנסה להציג אינו מלא או לא לגמרי אותנטי. או שהאדם מרגיש מאולץ.
לב חם מזהים לפי ההקשבה
אדם בעל לב רגיש אינו נמדד ביכולת הדיבור שלו אלא ביכולת ההקשבה שלו.
יש אנשים שמקשיבים כדי לענות, ויש אנשים שמקשיבים כדי להבין. בפגישת שידוך ההבדל הזה משמעותי מאוד.
איך מזהים הקשבה טובה?
ראשית שימו לב שאנחנו מדברים על פגישות מתקדמות ולא פגישות ראשונות שעדיין לא נוצר קשר. בפגישות ראשונות אין מצב להגיע לתקשורת רגשית עמוקה.
- הקשבה חיה: האש נוטה מעט קדימה, יש נוכחות מלאה, העיניים מסתכלות באמת.
- חזרה על המילים "אז את אומרת ש…" או "בקשר למה שסיפרת לי…" זה מראה על עיבוד, לא רק שמיעה.
- שפת גוף פתוחה: גבות שמתרוממות, ידיים שמתרחבות קלות, תנועה שמעידה על סקרנות.
- שאלות המשך אמיתיות כשאת/ה מספרים סיפור מרגש או מעצבן, שמח או בעייתי ואתה רואה התעניינות כנה, סימן שהאדם שמולך יודע לנהל תקשורת בסיסית. אם גם הוא מהדהד: 'ואוו, מעניין ש…' מוסיף שאלות כמו 'זה קרה קודם?' או "מה אהבת בזה?" יש עם מי לדבר. שימו לב לשאלות שמעלות עניין ולא מייצגות ראיון.
- טון מתעניין: הקול משתנה לפי האווירה.
- ניסיון להבין רגש: "נראה לי שזה מרגש/מרגיז/מרגיע אותך."
- אמפתיה: אנשים תקשורתיים יודעים להביע הזדהות. למשל הם יגידו: "זה נשמע לא פשוט."
- עידוד: הם גם ינסחו מילות עידוד וכוח, כמו: "כל הכבוד שהתמודדת."
הדברים הללו אינם "תנאים" שחובה להתקיים. רוב האנשים לא למדו תקשורת רגשית פורמלית. אבל אם האדם עושה חלק מהם, אפילו במידה קטנה, זה סימן טוב לאכפתיות וליכולת להיות בן זוג נוכח.
ישנם שלושה סוגי הקשבה ורק אחת מהן מלמדת על קשר טוב
לא כל הקשבה היא אותה הקשבה:
- הקשבת איסוף מידע:
הוא בעיקר בודק אם את "מתאימה", מסמן נקודות בראש, מקטלג. אל תהיי גם את כזאת, כאילו באה לפגישה עסקית רק לאסוף מידע על המועמד. - הקשבת הוכחה:
הוא רוצה להראות ידע ולהפגין שאין כמוהו. היא להוכיח לעולם שהיא ה-בחורה האינטלגנטית, ולכן הם אומרים הרבה: "כן, שמעתי על זה…" או "זה קורה הרבה…" - הקשבת לב:
זוהי הקשבה עמוקה, שמטרתה לחיות עם האדם השני את הרגע. להבין מה עובר עליו, לנסות לחוש את מה שהוא מרגיש.
הסוג השלישי הוא זה שצריך להיות שם. לא בצורה מושלמת, לא בתיאטרליות אלא בחום אנושי בסיסי. להקשיב באמת מכל הלב.
כי הקשר הטוב ביותר נבנה על ההרגשה שמישהו באמת רואה אותך. לא את הפרטים, לא את הנתונים, לא את הרקע. אותך.