אין לי מושג איך השידוכים התנהלו לפני שנים, היום תשעים אחוז מהשידוכים מתחילים בוואצאפ. אין כמעט קבוצת שדכניות שלא השתחלתי לתוכה בתואנה כי גם אני עוסקת בשידוכים ולו כדי למצוא שידוך לבן שלי. כשהבן או הבת יוצאים לשוק השידוכים, האמא מכינה ברוב התרגשות קורות חיים, שם הבחור, הגיל, הגובה, מה התכונות שהוא מחפש, איזה סגנון , ממודרני ועד לומד, מעובד ועד חצי לומד ועובד.
את מוסיפה תמונה, והנה זה מתחיל
"יש לי רעיון לשידוך לבן שלך",
"נהדר, אני עונה , "לאיזה מהם?" (היתה תקופה ששלושה בנים היו בשידוכים בו זמנית וכל הבית סב סביב ההצעות, הדייטים, האכזבות, ולבסוף שבירת צלחת, )
"תשלחי תמונה וקורות חיים" , הבקשה הגיעה, .
"תשלחי לי גם תמונה של הבחורה וקורות חיים שלה".
אולי זה חוסך אלפי דייטים מיותרים, כי גיליתי שתמונה שאני חשבתי אותה לבחורה שיכולה להציע מועמדות למלכת יופי או מינימום מלכת החן העולמית, הבן שלי מעיף מבט, לא אמא זה לא הטעם שלי
"אבל היי, תסתכל, היא מהממת יפיפיה "
"לטעמך",
נקסט.
וככה מתגלגלים בין תמונות לקורות חיים, וכן יש גם כאלה שמסרבים לשלוח תמונות.
והפכתי כבר למומחית, יש את אלה ששולחות תמונות צד, כדי להסתיר משקל, ויש ששולחות תמונת ראש, כשהפוקוס מלמעלה, ועוד ועוד…יש תמונות מושקעות, ויש תמונות שהיא משדרת את האופי המקסים שלה שהיא לא צריכה להצטלם לא באור ולא בצל, כל תמונה עוברת.
עברנו את שלב התמונות, והקורות חיים, כן המשפחות פחות או יותר מתאימות (רק אחרי שמחתנים אותם מגלים שאין משפחות מתאימות!!! )
ושלב הפגישות מתחיל, הפגישה הראשונה, אם הוא סיים אותה אחרי שעה בדיוק, סיכוי קלוש שנגיע לפגישה שניה החל מהשעה השניה הסיכוי רק הולך וגדל
ואז המתח מתחיל, הבחורה רוצה ? לא רוצה?
אם השדכנית מהצד השני, (אגב שדכנית היא כינוי לכל אחת שהציעה את הבחור או הבחורה מחברה הכי טובה שלך ועד הקופאית במכולת) מתעכבת ולא מצלצלת כעבור שעה, נורה אדומה, בדרך כלל כשרוצים מצלצלים מיד, למעט מקרים מעטים בהם רוצים לשחק אותה, קשה להשגה, החל מהפגישה השלישית, הבחור יכול להציע לבחורה שהחל מפגישה זו הם יתאמו ביניהם. (ישששששששששש !! זוהרת האמא בשידוכים)
ועדיין אין זו ערובה שישברו צלחת.
ישנם שיפגשו עשרות בחורות!! עד שהבינגו יתרחש וישנם ברי מזלם שיסיימו את סאגת הדייטים מהר. וכן יש ניצוצות בעיניים למי ששואל, ויש אהבה, ויש התרגשויות, ויש הצעות נישואין רומנטיות למי שתוהה. וכן, הם נפגשים שוב ושוב, עד שמחליטים אם זה הנכון, ואף אחד לא מכריח אותם להתחתן, להיפך.
"אם את לא מרגישה שהוא הבחור שלך, תגידי שלום, אין רחמנות בשידוכים", ציטטתי לבת שלי שוב ושוב את המשפט ששמעתי מסבי זצ"ל כשאני הייתי בשידוכים, ונפגשתי עם עשרות בחורים,
בדרך כלל, בפגישה הראשונה יודעים כמו שכולם יודעים, אם יש סיכוי לאהבה, אם יש כימיה, ולפעמים הניצוץ נדלק בפגישה השלישית ואם לא ממשיכים הלאה,
מה שבעיני יפה במיוחד, שמטרת הפגישות היא כדי להתחתן, אין מצב שבחור יהתל בבחורה ויפגש איתה בשביל הנאה בלבד במשך שבועות ויבוא אליה עם סיפורים של מחויבות וקשר רציני וכולי…אני בטוחה שרבות וטובות בעולם הגדול יכולות לקנא בחלק הזה שהוא גולת הכותרת שעומדת מאחורי מוסד השידוכים: היכרות לצורך חתונה. מה שבטוח, האמא כל התקופה הזאת בשידוכים לא פחות מהילד שלה, עם הבירורים, המתח, העיצות, כסיסת הציפורניים והשמחה הגדולה.
השנה זכיתי לחתן שניים מילדי, אני זוכרת את הבוקר שאחרי החתונה מסתכלת על התמונה שהייתי שולחת מידי שבוע לשדכניות, חברות, ולכל מי שיכול להציע לבן את בחיר ליבו ולבת את בחיר ליבה. איזה אושר למחוק אותם מהוואצאפ..
..ואם חשבתם שסיימתי את עונת השידוכים שלי, תמונה וקורות חיים חדשים יצאו לדרך בשבועות אילו
ואני חשבתי שהתחתנתי לפני שנים…